רביבים- נבואת תוכחה !

לפני כמעט עשור נוסדה באוניברסיטה העברית , בפקולטה למדעי הרוח תוכנית חדשה.
תוכנית ששמה לה למטרה להחזיר עטרה לחוגי היהדות, שהסטודנטים מיעטו לפקוד את ספסליהם.
מכל קצוות תבל הגיעו לחזות ברך הנולד.
העניקו לו באהבה גדולה תקציבים, משכו אליו סטודנטים רבים, קשרו להם כתרים.
סטודנטים מוכשרים החלו לומדים בתוכנית המצטיינים, ואף נהנים.
אך ארשה לעצמי לשאת מעל במה זו דברים שקוראם תתערפלנה שתי עיניו.
אני עומדת לשחוט פרה קדושה. ראו הוזהרתם.

יש לי ביקורת רבה על התוכנית.
כבוגרת החוג למקרא באוניברסיטה העברית , חוג יוצא מן הכלל, הכולל בתוכו חוקרים מעולים ומרצים בחסד
אני מאמינה שתוכנית רביבים ירתה בראשו של החוג. גם אם סבל מפרפורי גסיסה , זו אינה המתת חסד אלא וידוא הריגה.

אבל הביקורת הקשה ביותר שלי היא על כך שבעקבות תוכנית זו מפוטרים כל שנה מורים לתנ"ך בירושלים וסביבותיה!
במסגרת התוכנית נשלחים סטודנטים בשנה הראשונה לחניכת תלמידים ( יוזמה ברוכה וראויה לציון) ובשנתם השנייה והשלישית ( אם איננני טועה) הם נשלחים ללמד בבתי ספר, חינם אין כסף.
כל מנהל בר דעת נענה ברצון להעסקתם.
וכיום הם מצויים בבתי ספר רבים, מקבלים שעות הוראה ממכסת שעות קיימת ודוחקים את רגליהם של מורים צעירים ומוכשרים אחרים.
זו חרפה שאין כמותה.
תוכנית שמטרתה ליצור כוח הוראה מוכשר להוראת מקצועות היהדות גורמת לפיטורי מורים במקצועות אלה.
וזו אף טיפשות- שהרי בוגרי התוכנית לא ימצאו עבודה בקרב אותם בתי הספר הגדושים בעובדי חינם.

יש מספר פתרונות ראויים בעיני-
ראשית- סטודנטים אלה,הנהנים ממלגות וייעודם גם מעורבות חברתית, מן הראוי שיצאו ללמד בפריפריה. במקומות שחסרים מורים ולא במקום כוח אדם קיים.
שנית- תנאי להעסקתם במסגרת חינוכית צריך להיות ששעות אלה יהיו בנוסף על השעות הקיימות!!!
כך גם נוכל להגדיל את מספר השעות השבועיות במקצוע, ונגדיל לעשות.

אני תמהה על אירגון המורים שלא השכיל לטפל במצוקה זו מבעוד מועד.

השבוע פוטרה מבית ספרי מורה צעירה ומבריקה לתנ"ך.
אין שעות לתת לה. מגיעים שני סטודנטים מרביבים.
זו פגיעה בפרנסה של אדם. בפת לחמו.
זו פגיעה קשה בעמיתים למקצוע. לערכים כאלה לא ראוי לחנך.

תוכניות הלימודים בתנ"ך משתנה. שוב.

אתמול התפרסמה הידיעה כי תוכנית הלימודים בתנ"ך עתידה להשתנות. שוב.

אחת לכל שר חינוך מתפרסמת תוכנית חדשה להוראת התנ"ך.
תעשו אתם את החישוב כמה תוכניות כבר ספגנו עד כה.
וטרם צמחה הישועה.
נכון, ילדי ישראל לא יודעים תנ"ך .
לא בקיאים במורשת שלהם,
לא מצויים בפרטים ההיסטוריים,
לא מכירים את תולדות האבות והאימהות,
לא מסוגלים לקרוא את הטקסט,
לא יודעים את פירושי הכתוב.
הכל נכון.
ומתוך היכרותי עם הנפשות הפועלות להוראת התנ"ך בתיכונים- לא שם הבעיה.
אנו עושים הכל- כולל שמיניות באויר כדי לחבב עליהם את המקצוע- בנינו מצגות, יצרנו שיעורים אינטראקטיביים, הקרנו סרטים, השמענו שירים, תיבלנו באקטואליה, המחזנו, דנו ועדיין , אפילו מי שהתאהב עוזב בסוף י"ב כאשר אינו בקיא די בספר הספרים.
אך האם הפיתרון הוא לשנות שוב את תוכנית הלימודים?
עמלנו ללא הרף על מערכים, שיעורים, מצגות יצירת דפי עבודה, חוברות וכו', הלכנו לאינספור השתלמויות ופתאום מספרים לנו על שר שהתייעץ בקומץ מורים עלום ( כמו אלה שקובעים את הרייטינג בטלביזיה...) והכריע כי על התוכנית להשתנות. שוב.

שוב ושוב ושוב ושוב ושוב.
מתי יפנימו שבשני שיעורים שבועיים, 90 דקות ברוטו בשבוע (תנקו שליש על התמודדות עם בעיות משמעת )
לא ניתן בשום צורה ואופן להקנות ידע מקיף בספר הגדול מכולם.
הפיתרון היחיד הוא להוסיף שעות שבועיות.
לא יועיל לבזבז כסף על הדפסת אלפי חוברות שיסבירו את הראציונאל של התוכנית החדשה, יפרטו את הפרקים הרלוונטים שנבחרו בדילוגים , וידגימו את אופן ההוראה הנדרש.

השקיעו את הכסף בהוראת המקצוע בבתי הספר. הוסיפו שעות לימוד.

תוכניות לדוגמא מהעשור האחרון
http://cms.education.gov.il/educationcms/units/tochniyot_limudim/mikrammd
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tochnit/tochnit.htm
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tests/olim-1.htm
http://cms.education.gov.il/educationcms/units/tochniyot_limudim/mikramam/

נבואת ההקדשה

מעתה ועד עולם יהיו אלה רשמיי.
הינני מחנכת שלמה בישראל ( בעוונותי הרבים...), וביום פקודה נקראתי אל הדגל. והרי אני כאן.
לצערי ( או להוכחת שפיותי) ההתגלות לא היתה כל כך מרגשת עבורי;
לא היה לי חזיון, לא שמעתי קול ואף אחד לא בא לי בחלום- פשוט התקשרו אלי לפלאפון.
נאמר לי שסמוכים ובטוחים שאשמיע נאמנה קולם של מורי התנ"ך בישראל ומן הראוי שאגולל לי בלוג. שאתחיל כמו נביאים רבים לפני לערוך רשמים ורשימות. וכיוון שהשפן תפוס כבר ועושה עבודתו נאמנה, הבנתי שכנראה לא רק אנבא (כירמיהו) אלא גם אאלץ להריץ אצבעותי על מקשים ולכתוב.
בתחילה סירבתי ( יותר מפעם), אך אמרו לי שמבטן ומלידה אני טובה לעניין.
התראתי שלא יקראו, ענו לי שבלאו הכי אף אחד לא מקשיב לנביאים,
לבסוף התחלתי לחוש את הבעירה בעצמותי ( בכל פעם שנכנסתי לבי"ס או שמעתי חדשות. ואני לא בגיל המעבר למי שתהה...)
והבנתי שאין מנוס. הנני.
אני מניחה שאם אחזה בקוראים ומגיבים על הצג זה יהווה עבורי מעשה סימלי. השאלה עד כמה יהיה סימלי מספרם...
אשתדל להרביץ תורה, לתת נבואות, להציע פתרונות והכל בלי קישור ישיר לרוח הקודש.

"אני רואה בלוג" ( ולא מקל שקד...).