לא עושים חשבון*

היום בבוקר התוודעתי לעובדה שתלמידים הצליחו לשים ידם על בחינת הבגרות במתמטיקה ( שנערכת מחר).
וכרגע סיימתי לקרוא את הבלוג של "תלמיד תיכון בישראל".
ולא להאמין אבל הכל מתחבר לי יחד לתוכנית הלימודים החדשה בתנ"ך...

אני חייבת להודות שהתאכזבתי מתגובתו של אותו תלמיד.
כבודו ניסה למצוא תירוץ לעבירה מוסרית וייתכן פלילית.
והתואנה שנמצאה אינה מוצדקת בעיני כלל וכלל.

הדבר היחיד שיכול אולי להצדיק או להביא להבנה בעבירות מוסר הוא דיני נפשות, ולא כך הדבר בעניינו!

לגנוב בחינה כי ההתמודדות עם הבגרויות קשה? לפרוץ למייל של מורה כדי לגנוב מתכונת כי יש האדרה מוגזמת של בחינות הבגרות? להעתיק בבחינה כי השאלות היו קשות וזה קובע את הממוצע בקבלה לאוניברסיטה?
אז אולי כדאי לגנוב בכיכר המדינה כי אין לנו מספיק כסף לקנות שם.

באמת!!! קצת בגרות.
קצת בושה
קצת ערכים.

אבל גם אנחנו אשמים.
ציבור המנהלים, המחנכים, המורים, ההורים, הרשויות - הבוגרים כבר.
לא מציבים להם גבולות,
לא דורשים שישלמו על מעשיהם והחלטותיהם,
מטאטאים מתחת לשטיחים את עבירותיהם לאורך השנים,
לא דורשים מהם לקחת אחריות
ואי אפשר להגיד על זה- דיינו !

אנו לא מקפידים לחנך לערכים לצד ההישגים.

ותשאלו- אז מה הקשר לתוכנית הלימודים החדשה בתנ"ך?
ראשית- בשתי שעות שבועיות בחינוך הממלכתי- אי אפשר להרביץ תורה.
שנית- מהתוכנית החדשה נמחקה כל עדות למאבק לחברה מוסרית.
המוסר הוא אחד הדברים החשובים ביותר שיש לדון בהם, במיוחד היום- כשפרות הבשן שוב סובאות ומרוויחות משכורות שערוריתיות, כשהנשיאים אונסים, הכהנים מנאצים את התורה, הנביאים משקרים, ראשי ממשלה לוקחים שוחד, מזכירות מטות דין, הגרים בזויים, האלמנות והיתומים מופקרים לגורלם.

תדע כל אם עברייה שהפקירה חינוך ילדיה בידי שרי חינוך שאינם ראויים לכך.





* קריצה לסטיקר שפורסם בדעות "ישראל היום".

בימים ההם אין חינוך בישראל. איש הישר בעיניו יעשה.

לא מזמן התפרסמה תוכנית לימודים חדשה להוראת התנ"ך בבתי ספר ממלכתיים.
תוכניות לימודים סופגות מטחי ביקורת מדי יום, וגם אני לא חסכתי בשבטי, ובכל זאת אכה שוב.

מיום לידתנו מחדש על אדמה זו, כאשר הוכרז עלינו הובהר כי נהיה מדינה יהודית בארץ ישראל.
למדינה יהודית היבטים רבים, אשר באים לידי ביטוי בתחומים שונים. גם בחינוך.
בתחום זה צמחו זרמים שונים- ערבי ( ברור), ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי ( ולמרות שמפתה לא ארחיב כאן את הדיבור, אבל שימו לב שהערבי והחרדי לא מוגדרים בממלכתי...), ובאין תוכנית ליבה- הכל פרוץ.
(תוכנית ליבה היא בעיני מעין חוק יסוד ואפילו חוקה- דרישות ותכנים בסיסיים שחובה לקיימם, וביצועם בהצלחה הוא תנאי למימון מהמדינה).

וכך קרה שאדיאולוגיה, כסף והנהגה פוליטית מתחלפת, קובעים כאן כל בוקר מחדש בחדשות מה ילמדו ילדנו ועל איזה ערכים יתחנכו. בושה.
וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהחינוך בפשיטת רגל.
כל אחד עושה כפי שחפצה נפשו, כראות עיניו וצומחים כאן דורות של בורים, אזרחים שאינם נענים לחוק, אנשים שדרך ארץ רחוקה מהם כמו מזרח ממערב. הפילוג בתוכנו מתעצם, שנאת הזרים שלנו ושלהם כלפינו גדלה ומחמירה, זקנים וזקנות ננטשים ברחובות לצד משענתם, וילדים וילדות מכים ומוכים באין משגיח.
אל יפלא הדבר בעיניכם.

החינוך הוא תשתית הקיום שלנו ערכית וכלכלית ( ואמרו זאת כלכלנים בכירים).
מדינה שחוסכת בשכר מוריה, במבנה בתי הספר, במקום בכיתות, בשעות לימוד, בתכנים - צועדת בבטחה אל האבדון.
מדי שנה מצמצמים מנהלים שעות לימוד במקצועות השונים והפיקוח נותן לזה יד.
תוכניות הלימודים, בחינוך הממלכתי במיוחד דלות מאוד.
ובתנ"ך- אנו מלמדים שעתיים שבועיות בלבד.
עם הספר מלמד את ספר הספרים 90 דק' שבועיות (וזה עוד בכיתות עם מזוזה. מעניין כמה זמן זה בעירון...).
לא סתם נצטווינו על 'והיגדת לבינך ביום ההוא...'. בזכות זה שרדנו את אירועי ההיסטוריה וחזרנו לכאן מקץ 2000 שנות גלות. ושוב אנו חוזרים לחטוא.
אנו חוסכים מילדינו, אזרחי המחר, את המורשת שלהם, את ידיעת השפה, את הערכים, את ההיסטוריה- את העתיד.
אלה הדורות שאנו מגדלים- ואנו נותנים על כך את הדין- והעדות מופיעה בכותרות העיתוניםבכל בוקר:
אונס בין בני נוער, תאונות דרכים, ביזה, רציחות, תגרות, גניבות.
אין חינוך בישראל. איש הישר בעיניו יעשה.

הוראת המקרא היא דוגמא אחת לתוכנית לקויה, אך זה עולמי הצר ועל על כך אני מבכה.
יש להוסיף שעות למקצוע. ראו כמה יהדות לומדים בממ"ד. אם לכך יש כסף אז ניתן למצוא מספיק עבור שעתיים נוספות במקרא לתלמידי הממלכתי.
התוכנית האחרונה מתיימרת לתת רצף כרונולוגי. איה הוא?
ומה החשש מפני עדויות מהמזה"ק? מדוע הוסרו כולם מהתוכנית? דווקא בשעה שארכיאולוגים שונאי ישראל טוענים כי המקרא הוא פיקציה ואין הוכחות לקיום הכתוב בו ובזמן שהווקף משמיד בשיטתיות עדויות מבית ראשון וכולם שותקים.
והחמור מכולם- כיצד ייתכן שאין שום עדות למאבק המוסרי של הנביאים בעם ובהנהגה.
זה חולי חברתי קשה שאנו סובלים ממנו עוד היום. לא חשוב לדבר על כך?

אני מרימה מכאן קול קורא- אל המחנכים, אל ההורים, אל כל מי שבוער בעצמותיו- קיראו כל אחד בדרכו הוא אל מקבלי ההחלטות, אל המפמ"רית: איזרו אומץ ועשו את השינוי הנדרש. הילחמו למען מה שראוי, למען הילדים שלנו, למען העתיד כאן.

צווי הקפאה, החינוך החרדי ומה שביניהם : "והייתם קדושים לאלוהיכם " במדבר ט"ו 40

פעמים רבות פונה הקב"ה אל משה , אל העם ומדגיש בפניהם כי הם קדושים.

לרגע נדמה שרומם אותנו מעל יתר העמים, להתנשא מעליהם, אך נדמה לי שלא זאת הכוונה.

איננו קדושים כמותו, אין כוונתו לעם נשגב, נעלה, טוב יותר מהיתר, עם שישכון בדד בפנתיאון האלים לצידו,

אלא לעם שמצופה ממנו ליותר- להיות יותר מוסרי, להקפיד יותר על החוק , לשמש דוגמא לאחרים ובטח שלא להתנשא מעליהם.

והרי אבינו לא חוסך שבטו מאיתנו כדי להבהיר זאת- בניו צריכים להיות הטהורים ביותר.

למרבה ההפתעה דווקא עדות שמתיימרות להיות בקיאות כל כך ברזי הקודש ודברי ד' חוטאים כלפיו.

נראה כי קבוצות קיצוניות, קשות , פורעות חוק שצמחו בתוכנו מאיימות עלינו. אלה הטוענים שהינם נאבקים על שלומנו- יביאו לסופנו.
אחרי חורבן בית ראשון היתה בין המעטים שנותרו ביהודה קבוצה שטענה כי היא פועלת להצלת ישראל והשבת עצמאותה (אבל למעשה היה זה מסווה לטענה על הכתר- מלכים ב, כ"ה), לבסוף קבוצה זו רצחה את הנציב על הארץ (גדליה בן אחיקם), ומהעצמאות וגם מהאדמה לא נותר לנו כלום ( ברחו כולם למצרים. שוב, נגד רצון האל).

אני מתקשה להבין איך אנשים שצמים על רציחתו של גדליה חוזרים על אותן טעויות ומחריבים את העם והארץ.

איך צמחו בתוכנו רעולי פנים, המשליכים אבנים על כוחות הביטחון, שורפים פחים, מרססים כתובות נאצה על היושבים בתוכנו, מבצעים ונדליזם קשה ברכוש אחרים, שונאים את השונה מהם ואת נציגי החוק . משטרים טוטליטריים רבים גידלו על ברכיהם נוער עיוור כזה, שהרס ופגע ורמס את השונים ממנו ואת תשתיות המוסר.

יש דרך לגיטימית למחאה. ויש גבולות שאסור בתכלית האיסור לעבור!

ואת זה הבהיר גם האל לקורח ועדתו (במדבר ט"ז).

לא מורדים או מערערים על סמכות הרשויות הקיימות.

יש להוקיע התנהגות בזויה מעין זאת-" כי לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית ד 7). כי אחרת דמי אחינו יזעקו מן האדמה, וכולנו נהיה ארורים יותר ממנה, שלא תוסיף תת כוח לנו וננוע וננוד בלי מנוחה בארץ.

לא ייתכן שקבוצה שלמה תכלה זעמה במבצעי החלטות במקום להפגין כחוק מול מקבליה.

לא יעלה על הדעת שחיילי צה"ל ושוטרי ישראל יספגו מכות, ביצים, אבנים, חומצה, נשיכות, גפיים שבורות, גולגלות מרוסקות, חרם בבתי כנסת, הפגנות מול ילדיהם ושאר צלקות.

צריך להגן עליהם מפני עצמם ועלינו מפניהם.

קדושים אנחנו לד', לכן הגיעה העת שנסתכל היטב בכלינו ובתוכנו- כי חטאים אנחנו.

הגיע הזמן להרחיק מאיתנו את הטומאה- את השנאה המיותרת.

חטאנו שלא השכלנו לטפל בכך באותו מרחשון בו נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. אז היו אלה עשבים שוטים, היום הם כבר היכו שורשים ועשו פרי והאל בפיהם אך לא בכליותיהם.

הגיעה העת שיקומו כאן מנהיגים, רבנים, אנשי תקשורת, מורים והורים וישימו לזה סוף.

והלוואי והחינוך הממלכתי דתי ירים את הכפפה ויחל בעבודה בציון רצח ראש הממשלה ולקחיו ולא יצא לידי חובה דרך ניצול יום מותה של רחל אימנו. היא עדיין מבכה על בניה- כשהיא רואה מה הם עושים.

ואל תבטלו דברי כנביאת שמאל. לא פוליטיקה בפי אלא אהבת העם.