לא מזמן התפרסמה תוכנית לימודים חדשה להוראת התנ"ך בבתי ספר ממלכתיים.
תוכניות לימודים סופגות מטחי ביקורת מדי יום, וגם אני לא חסכתי בשבטי, ובכל זאת אכה שוב.
מיום לידתנו מחדש על אדמה זו, כאשר הוכרז עלינו הובהר כי נהיה מדינה יהודית בארץ ישראל.
למדינה יהודית היבטים רבים, אשר באים לידי ביטוי בתחומים שונים. גם בחינוך.
בתחום זה צמחו זרמים שונים- ערבי ( ברור), ממלכתי, ממלכתי דתי וחרדי ( ולמרות שמפתה לא ארחיב כאן את הדיבור, אבל שימו לב שהערבי והחרדי לא מוגדרים בממלכתי...), ובאין תוכנית ליבה- הכל פרוץ.
(תוכנית ליבה היא בעיני מעין חוק יסוד ואפילו חוקה- דרישות ותכנים בסיסיים שחובה לקיימם, וביצועם בהצלחה הוא תנאי למימון מהמדינה).
וכך קרה שאדיאולוגיה, כסף והנהגה פוליטית מתחלפת, קובעים כאן כל בוקר מחדש בחדשות מה ילמדו ילדנו ועל איזה ערכים יתחנכו. בושה.
וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהחינוך בפשיטת רגל.
כל אחד עושה כפי שחפצה נפשו, כראות עיניו וצומחים כאן דורות של בורים, אזרחים שאינם נענים לחוק, אנשים שדרך ארץ רחוקה מהם כמו מזרח ממערב. הפילוג בתוכנו מתעצם, שנאת הזרים שלנו ושלהם כלפינו גדלה ומחמירה, זקנים וזקנות ננטשים ברחובות לצד משענתם, וילדים וילדות מכים ומוכים באין משגיח.
אל יפלא הדבר בעיניכם.
החינוך הוא תשתית הקיום שלנו ערכית וכלכלית ( ואמרו זאת כלכלנים בכירים).
מדינה שחוסכת בשכר מוריה, במבנה בתי הספר, במקום בכיתות, בשעות לימוד, בתכנים - צועדת בבטחה אל האבדון.
מדי שנה מצמצמים מנהלים שעות לימוד במקצועות השונים והפיקוח נותן לזה יד.
תוכניות הלימודים, בחינוך הממלכתי במיוחד דלות מאוד.
ובתנ"ך- אנו מלמדים שעתיים שבועיות בלבד.
עם הספר מלמד את ספר הספרים 90 דק' שבועיות (וזה עוד בכיתות עם מזוזה. מעניין כמה זמן זה בעירון...).
לא סתם נצטווינו על 'והיגדת לבינך ביום ההוא...'. בזכות זה שרדנו את אירועי ההיסטוריה וחזרנו לכאן מקץ 2000 שנות גלות. ושוב אנו חוזרים לחטוא.
אנו חוסכים מילדינו, אזרחי המחר, את המורשת שלהם, את ידיעת השפה, את הערכים, את ההיסטוריה- את העתיד.
אלה הדורות שאנו מגדלים- ואנו נותנים על כך את הדין- והעדות מופיעה בכותרות העיתוניםבכל בוקר:
אונס בין בני נוער, תאונות דרכים, ביזה, רציחות, תגרות, גניבות.
אין חינוך בישראל. איש הישר בעיניו יעשה.
הוראת המקרא היא דוגמא אחת לתוכנית לקויה, אך זה עולמי הצר ועל על כך אני מבכה.
יש להוסיף שעות למקצוע. ראו כמה יהדות לומדים בממ"ד. אם לכך יש כסף אז ניתן למצוא מספיק עבור שעתיים נוספות במקרא לתלמידי הממלכתי.
התוכנית האחרונה מתיימרת לתת רצף כרונולוגי. איה הוא?
ומה החשש מפני עדויות מהמזה"ק? מדוע הוסרו כולם מהתוכנית? דווקא בשעה שארכיאולוגים שונאי ישראל טוענים כי המקרא הוא פיקציה ואין הוכחות לקיום הכתוב בו ובזמן שהווקף משמיד בשיטתיות עדויות מבית ראשון וכולם שותקים.
והחמור מכולם- כיצד ייתכן שאין שום עדות למאבק המוסרי של הנביאים בעם ובהנהגה.
זה חולי חברתי קשה שאנו סובלים ממנו עוד היום. לא חשוב לדבר על כך?
אני מרימה מכאן קול קורא- אל המחנכים, אל ההורים, אל כל מי שבוער בעצמותיו- קיראו כל אחד בדרכו הוא אל מקבלי ההחלטות, אל המפמ"רית: איזרו אומץ ועשו את השינוי הנדרש. הילחמו למען מה שראוי, למען הילדים שלנו, למען העתיד כאן.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה