איך מצמיחים, מאתרים, בונים ומתחזקים סיירת מובחרת של מחנכים?

כל שנה , מלבד התמודדות עם גירעון בלתי אפשרי בתקציב בי"ס, מנהלים נאלצים להתמודד עם משימה בלתי אפשרית נוספת-
מציאת מחנכים.
לכאורה נדמה שכל מי שמצטרף אל העשייה הברוכה בחינוך מבין כי בראש ובראשונה הוא מחנך. אך לא כך הדבר.
רבים מעדיפים להוות מורי מקצוע ולא לחנך.
וכך נותרים מנהלים רבים חסרי אונים. מנסים לפתות בדרכים שונות לחינוך, קולטים אנשים שלעיתים אינם מתאימים להוראה וכל שכן לחינוך כיתה, מפתים מורים צעירים לחצאי משרה ונותנים להם את הכיתות הקשות ביותר להתמודדות בלי תמיכה ראויה ( צעירים רבים נכנסים כיוון שהם רואים בכך דריסת רגל, ומייחלים אחרי שנת חינוך או שנתיים להפוך למקצועיים בלבד).

נדמה כי לעניין זה נדרשת בדיקה יסודית ומקיפה. ומכאן אני קוראת לפורום המנהלים, לחבור עם הפיקוח במשרד החינוך ועם ארגון המורים ולדון לעומק בעניין, מתוך כוונה להגיע למסקנות אופרטיביות.

אך עד שזה יקרה ( אומרים שחבלי משיח כאן ובכל זאת) אנסה אני על רגל אחת להסביר-

אקדים ואומר כי בעיני כל מורה הוא מחנך.
אך יחד עם זאת מערכתית מחנך כיתה מתפקד שונה ממורה מקצועי.
זהו תפקיד תובעני ביותר. עם קבלתך כיתה אתה הופך עבורם הורה לשנה עד שלוש שנים ( תלוי בבי"ס).
ברגע אחד נולדים לך בערך- 35 ילדים או מתבגרים- מזל טוב ! ( מכאן ואילך אתמקד בתיכון).

אתה קולט אותם לראיונות היכרות, עם פתיחת השנה, מלווה אותם יום יום- בנוכחות, בעיות אישיות, שיחות הורים, ציונים, רווחה, מורים מקצועיים שבאים אליך בטענות ודרישות לגביהם, מכתבים שאתה מוציא כל הזמן, ישיבות צוות, פגישות עם היועצת, הורים שבאים, פגישות מול הנהלה, לשמור עליהם בהפסקות, כל אירוע בי"ס ובל נשכח טיול שנתי (2-6 ימים) והיד עוד נטויה.

השכר מבזה. על חינוך מקבלים תוספת 10% וכביכול 3 שעות ( אך הן מהוות למעשה את ישיבת הצוות השבועית ופגישות עם היועצת). ולמעשה יוצא שאתה משלם כדי שיעסיקו אותך- כי כל חודש חשבון הפלאפון וSMS מגיע ל- 500 ש"ח, נסיעות ברכב פעמיים כל יום לבי"ס ( בוקר ואחה"צ), צ'ופרים לתלמידים ( לעידוד או טיולים), ציוד למחנך (פנקסים, עטים, מדפסת, מחשב אישי)

ההנהלה רודה בך כעבד- משימות חדשות, מייגעות ומיותרות חדשות לבקרים; טענות בלי סוף על תפקודך ותפקוד תלמידיך .

לרב אין לך גיבוי מול ההורים/ תלמידים

לא פעם מחליטים בלעדיך על עתידו של תלמיד בכיתה, לא רק שלא מתחשבים בדעתך אתה מגלה שכבר לא מזמינים אותך לישיבות בנושא. כך שאם נדמה היה לך שאתה בייביסיטר קיבלת על כך אישור חד משמעי.
ואתה יכול להיות מדהים- נפלא- וזה יגובה בכתב מעמיתיך/ הורים/ תלמידים, ולמרות זאת לעולם לא יהיו שבעי רצון ממך.

מתסכל !!!

אז מה מסקנות הוועדה?

אני מודעת לכך שכסף לא נראה בזמן הקרוב ולכן-

מנהלים יקרים- ראשית עירכו רה- אירגון בבית הספר שלכם. הודיעו שכל מורה מעתה יחנך- בסבב. כל שנה יונפק סגל חינוך חדש, שאחרי מחזור חינוך יוכל לזכות בשבתון מחנכים כדי לחדש כוחות ומשאבים. כולם מחנכים !!!

ומי שלא מעוניין יכול להניח את התעודה וללכת. אל תשחקו למוות מחנכים טובים.

( והשקיעו מחשבה אמיתית גם בבניית צוותי החינוך. צוות צריך לדעת לעבוד יחד).

אך גם אתם, מנהלים יקרים, צריכים לעבור שינוי תפיסתי-

מחנך הוא לא קולבויניק ! מחנך אינו עבד! תכניסו את זה טוב טוב לראש.

הגדרת תפקידים- הגדירו במדוייק את תפקיד המחנך, הרכז, היעץ וכל אחד מהמתפקדים באירגונכם. בעל תפקיד צריך לדעת מה הגדרתו, מה גבולות סמכותו, מול מי הוא עובד ואיך. אחרת לא ניתן להעריכו. לחיוב או לשלילה.

( עמימות זו מאפשרת לכם לדון לשלילה ולחומרה כל הזמן- דבר השוחק את צוותי ההוראה והחינוך שלכם).

הקלו על המחנכים- הטילו משימות על המורים שאינם מחנכים- ליווי טיולים, שמירה בהפסקות, עידכון הורי תלמידים על מצב לימודי, טקסים ועוד.

פרגנו- אחד התחלואים הקשים ביותר של המערכת היא שאינה יודעת לערוך תהליך הנחייה כנדרש ואינה יודעת לתת משוב. דברים בסיסיים החיוניים כל כך לתפקוד נאות.

יחד עם זאת זו מערכת תובענית שאף אחד בה לא אומר את המילה הטובה. במקום להוציא את המכתב הקבוע אחרי טיול שנתי לכולם, יש מקום לפתוח ישיבת צוות במילה טובה למחנך כזה או אחר, לציין פועלו של מורה בחדר מורים או באסיפת מורים מול כולם, בהפסקה לגשת למורה וטפוח על השכם, לציין שכמנהל ראית את השעות הרבות / המאמץ/ השיחות עם התלמידים/ האמון מול הכיתה ואתה מעריך.

חוץ מקורס בניהול תקציב בי"ס וגיוס משאבים ותרומות , מנהלים חייבים לעבור קורס ביחסי אנוש ותפעול צוות עובדים.

וכן- יעדו תקציב לגיבוש צוותי חינוך, לצ'ופרים לצוותי חינוך.

ולא- זה לא עוזר אם מאיימים על מאן דהו בצמצום משרה אם לא יחנך, או שכתודה על פועלו כמחנך בעשור האחרון מעניקים לו את הכיתות הקשות ביותר להתמודדות.

המחנכים הם חוד החנית. אלה הסיירות המובחרות שלנו.

צריכה להיות להם גאוות יחידה, והם צריכים לקבל את מיטב המשאבים ( לאו דווקא כסף) כדי להמשיך להתנדב ולהצטיין.

אני מקווה שלפחות מנהל אמיץ אחד ירים כאן את הכפפה וילך עם זה הלאה- לפורום המנהלים ולבית סיפרו.

אשמח מאוד לשמוע על כך.