מנותקים מהעולם

לאחרונה מתנהל דיון מעניין מעל דפי עיתון ארגון המורים-

האם יש צורך ללמד במסגרת שיעורי תנ"ך בתיכון גם ממצאים אפיגרפיים מהמזה"ק.

לאחר שבמשך מספר שנים לימדנו זאת בכיתות, באה התוכנית הנוכחית וביטלה זאת.



אני מניחה שיש לשאול מה הערך של ממצאים אלה והאם אכן חשיבותם גדולה אל מול פרק נוסף בתנ"ך לאור העובדה שאנו מלמדים במסגרת מצומצמת ומוגבלת של שעות.

אז ראשית הרשו לי לשוב ולמחות- לא ייתכן שאנו מלמדים תנ"ך רק שעתיים בשבוע.
לתמצת היסטוריה, מורשת, דיון ערכי וחברתי נוקב, ספרות, פילוסופיה, דת ועוד לשעה וחצי זה פשע!
ושמישהו במשרד החינוך יענה לי על כך כבר (גדעון אתה שומע?).

ולעיקר- ממצאים אפיגרפיים חיצוניים על שום מה?

לאורך הדורות חיפשו שונאי ישראל ( המושג אנטישמיות לא נכון בעיני כיוון והוא כולל בתוכו את השמים בכלל) דרכים להצדיק את שנאתם ולדחוק רגלינו מעולם זה.
במאה הקודמת זה התבטא בתורת גזע, היום יש נסיונות אחרים להוכיח שאין לנו זכות קיום.
בהשמדה שיטתית של ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות חשובות בהוויתנו כעם ( ראו ערך חפירות הווקף בהר הבית) ואם במאמרים מדעיים מאוניברסיטאות חשובות המתפרסמים על גבי עלונים יוקרתיים ובכנסים מרשימים- שתכליתם להפריך את הקשר שלנו לקרקע בישראל, את ההיסטוריה שלנו כעם ואת שורשי התהוותנו בכלל.

היסטוריונים קוראים לזה- 'שנאת ישראל המודרנית'.

לדאבוני, דברים אלה באים לידי ביטוי גם בחינוך הממלכתי, שעל רקע דגל החילוניות שלו משתדל לכפור בכל הכתוב בספר הספרים ולהפריך בלהט את המצוין בו.

כך דמויות אבותינו הופכים לבדיה, דמויות מיתיות שהומצאו כדי להסביר את מוצאו של העם.

ישראל מעולם לא נכבשה ע"י יהושע, המלכים לא באמת היו קיימים והכל פיקציה.

אם כך מה הערך של הממצאים האפיגרפיים החיצוניים למקרא?

הרי הם בלאו הכי סותרים חלק מהכתוב במקרא, או מעלים מידע חדש, או מעמידים סיפורים/ שירים/ חוקים דומים.

דווקא כאן חשיבותם ! ובעיני חובה ללמד ממצאים חיצוניים משיקים.

עם ישראל לא צמח בחלל ריק.

נכון. ובעיקר בגלל זה בולטת הייחודיות שלנו !

עם מונותאיסטי קטן ומשמעותי בתוך ערב רב של פוליתאיסטים.

שירים/ סיפורים/ חוקים- דומים או שונים אך ערכי העם וייחודו זועקים מהדמיון או מההבדל.

ממצא אפיגרפי חיצוני שמעיד על דמות המוכרת לנו מהכתוב התנ"כי מהווה אישור חד משמעי לקיומו.

עידוד חשיבה ביקורתית
לא צריך לפחד מהתהיות שעולות מסתירות בכתוב עצמו או מעימות מול ממצאים חיצוניים לו.
המשכיל לא צריך לידום.
גם במגזר הדתי צריכים להבין שזה חילול קודש לחשוב שתהיות שלנו יערערו את האל. רבונו של עולם חזק דיו להתמודד עם שאלותינו.

אנחנו לא מערערים על קיומו אלא מתמודדים באומץ עם אמונתנו.
לא כזה ראה וקדש- אלא חשוב,תהה, שגה, הכרע.
מי שמוריד וילונות בכל חלונות ביתו בכל זאת האור פורץ בעדם אל תוך הבית.
דלת נעולה לעולם תעורר את סקרנות האדם והוא ינסה לפרוץ אותה.

ובמגזר החילוני כדאי להבין שמותר לחפש את שורש הדברים, ממה הכל התחיל, המושב בחיים.
יסוד הדברים במציאות קיימת. מתוכה נולדנו אנו- חופשיים יותר או כבולים באמונות נחרצות.

החזירו את הממצאים לתוכנית הלימודים- לא למטרת השוואה חסרת תכלית אלא על מנת לעבות את הדיון על דמותו ושורשיו של העם בארצו ובכלל.

והרשו לי להוסיף- תוכנית הלימודים צריכה לכלול גם סיורים רגליים והדרכות רלוונטיות לפי הנושאים הנלמדים.
איך ניתן ללמוד על בית ראשון/ שני בלי לראות היכן היה המקדש, בלי להבין היכן עמד ארמון דוד ושלמה אחריו, בלי לראות את דגם ירושלים מולנו, יש להכניס סיור בירושלים כחובה לתוכנית, נקבת השילוח, המצגת התלת מימדית של מרכז דוידסון של בית המקדש, סיור במוזיאון ארצות המקרא ולא חסרות הצעות.
הפכו את הלימוד למעניין, לאקטואלי, לחי. ואם זה לא יהיה חובה בתוכנית מנהלים יגנזו זאת כפי שקורה היום.
ואז- אנו מצמיחים דור חדש, צאצאים ליוסף שלא ידעו את יוסף...