ניגוד עניינים

קראתי השבוע בעיתון,
שבנו של מפקד תחנת משטרה בארץ נתפס בעבירה והובא לתחנת אביו לחקירה.
במהלך חקירתו, הגיע האב ( מפקד התחנה) במדים, וביקש מהחוקרים לסיים את חקירתם. ומהבלשים שעצרו אותו ביקש שימחקו את הדיווח על האירוע.

מכעיס. נכון?
לאן הגענו, ניגוד עניינים מטורף וכולם שותקים. איפה מח"ש?

אז זהו שלא.
זה לא קרה במשטרת ישראל, אבל זה קורה כל יום במערכת החינוך.

אני לא מצליחה להבין איך בני זוג לא רשאים לעבוד באותו מקום ואילו ילדי עובדים/ מורים / מנהלים לומדים בבתי הספר בהם הוריהם עובדים.
איך ניתן לאכוף תקנות, לטפל בבעיות משמעת, נוכחות, להקפיד על נהלים, לקיים ישיבות מורים כשאוזן ההורה השותף לצוות ואפילו מנהל אותו כרויה.
איך יכול אותו איש צוות לעשות את ההפרדה כשבנו מתלונן על המורה, ולא לדון את המורה לכף חובה?

ואחת כמה וכמה - מה יכול מנהל בי"ס לומר להורה שבנו לומד בבי"ס (ושבמקרה גם מחזיק בתיק החינוך ביישוב או אף מהווה ראש המועצה), כאשר הוא בא בדרישה או טענה?

וטרם התחלתי לדון במצוקות האישיות של התלמידים העולות מכך.
(גם התנהלות המשדרת שהמורים בכיס הקטן שלהם, היא מצוקה אישית בעיני).

ניגוד עניינים חמור מהמעלה הראשונה. וכולם מתעלמים.
איפה ועדת החינוך? משרד החינוך? ארגוני המורים?
זו לקות קשה. ושמישהו יתקין תקנות ראויות.

אם זה היה קורה במשטרת ישראל לא היינו שותקים. אבל בין כתלי בית ספרנו זה בסדר.

כפל מוסר. אבוי לנו שכך אנו מחנכים.