מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שני, 27 ביוני 2011

בואו נדבר על ישיבות הסדר

בין שאר הדברים בהם מתעסקת התורה , היא בחרה לדון גם בחוקי מלחמה.

כידוע לכולנו החוק (דברים כ' 10-18) מבחין בין מלחמת רשות- אותה ישראל יוזמים על הערים הרחוקות מהם לבין מלחמת מצווה (חובה)- הנכפית על ישראל ואז על העם לחרף נפשו ללא הבדל עדה, מגזר וצבע עור ולהגן על המולדת ותושביה. כי אחרת נכחד.

יש לנו היסטוריה מתועדת של מעלה מחמשת אלפים שנה , המוכיחה שמלחמותינו לרב נועדו להגן על הבית. הישרדות.

למודי ניסיון חזרנו ממלחמת העולם השנייה. יתומים, שכולים, עריריים וייסדנו כאן קודם צבא ואח"כ מדינה.
שדמנו לא יהפוך להפקר.

צה"ל גדל, התפתח. הפך ארגון ממוסד עם ראייה לטווח רחוק.
הוא למד להכשיר באופן הטוב ביותר לוחמים- כדי שניטיב להתמודד עם כל צרה שלא תבוא.
הכשרת הלוחמים כוללת מסלול שאורכו למעלה משנה.
'המסלול' קיים- על מנת ליצור גיבוש, אחוות לוחמים ושותפות גורל, נאמנות אחד לשני, למדינה ולערכים אוניברסאליים.
כמובן שבמהלך ההכשרה הלוחמים נבחנים גם בחוסנם הפיסי והנפשי. מקבלים סקירה על אופני לחימה שונים, נשקים, בעלי היכולת ביחידות מזוהים ומוכוונים להתמקצעויות ייחודיות, עובדים איתם על כושר גופני , הם עוברים אימונים רבים ומפרכים וגם מתנסים בשטח.

בשנה וחצי הבאות הם יתרגלו את מה שלמדו וישרתו את המדינה בהכשרתם שרכשו בעמל רב והקרבה עילאית.


ולכן חורה לי מאוד,
       התרבות הקלוקלת של בני הישיבות.
               (במגזר הממלכתי דתי)


היום במגזר הממלכתי יש אחוז ניכר של בני נוער שטרם שירותם הצבאי ובנוסף עליו חותמים שנת שירות- למען החברה או הולכים למכינות קדם צבאיות. בנוסף על השירות הצבאי. אני מדגישה שוב.
סך הכל הם משרתים את מדינת ישראל- 4 שנים לפחות!


ומה עושים הביינישים בעשור האחרון?  מתחמקים משירות סדיר מלא ששאר האזרחים עושים.
                       
                      כן- בני ישיבות ההסדר מתחמקים משירות מלא !!!!


אני אסביר-
בתקופתי בן ישיבה היה משרת 3 שנים ולומד 3 שנים.
אך מזה עשור (אם לא יותר) הם התחרדו- הותר להם ללמוד כאוות נפשם (על חשבון מדינת ישראל) ולשרת שנה אחת בלבד.
לזכות רק במסלול ההכשרה ולהשתחרר לעתידם. הם לומדים, נישאים, מביאים לעולם ילדים,מוצאים עבודות- בזמן שבני הגיוס שלהם מחרפים נפשם על ג'בלאות המדינה. וצה"ל שהשקיע בהם מיטב כסף מתוך מחשבה אמיתית שיתרמו למאמץ המלחמתי כמו כולם- נותר עם תאוותו בידו.

אז על מה המהומה?
שצה"ל מסרב לגייס אתכם לטיס או יחידות מובחרות  אם אינכם חותמים כמו כולם על זמן השירות.
צביעות ורעות רוח מצדכם. לא?
די לנפנף בערכים היפים מהבית-
תעמדו מאחוריהם! תקיימו אותם הלכה למעשה!
שירות חובה (מצווה)  לא נופל משלוש שנים מלאות.


תלמדו מהחבר'ה במגזר הממלכתי. הם אפילו תורמים עוד.

יום שלישי, 21 ביוני 2011

יזכור עם ישראל

מזה שבוע מתנהל כאן שיח לא  מובן לי, לגבי הנוסח של  קריאת\ תפילת "יזכור" לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה.
רמטכ"לנו החדש (והוא אכן משכמו ומעלה) בחר להכריע בסוגייה שלא נודע כי היתה מדוברת כלל מזה עשור.
האם יפתח ה"יזכור" במילים-
"יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו ..."
או
"יזכור האל את בניו ובנותיו...".


ולפני שאנו עוברים להצבעה בSMS , כמה מילים-
האמת שמעולם לא ידעתי שהיה ויכוח סביב הפתיח של קריאת יזכור. ואפילו לא ידעתי שהקריאה הנוכחית הוכתרה כחילונית בעוד זו שאושרה לאלתר נחשבת דתית.
ובואו נתעכב לרגע וננסה להבין מה מטרתה?




יום הזיכרון- למען יזכרו תושבי ישראל מי מגש הכסף שעליו מוגשת מדינת ישראל. לא?
אז מי צריך לזכור? בני האדם או ריבונו של עולם?


בשמואל ב' פרק ב דוד המלך סופד לשאול ויהונתן.
דוד קורא  " הצבי ישראל על במותיך חלל. איך נפלו גיבורים"
אל מי הוא קורא? "במותיך" של מי ?
אני אחטא כאן בגדול ואין לי גיבוי במחקרים ואצל פרשנים ובכל זאת אהיה סוררת- יש לי הצעה לקריאה אחרת-
נדמה לי שמתוך מודעות גמורה דוד משתמש כאן בכפל משמעות-
"צבי ישראל"- הוא לדעת פרשנים כינוי למלך עצמו (בין אם לתפארתו ובין אם הוא עצמו), ואת גופתו וגופת בנו מבקש דוד להניח על במות ישראל, לנגד עיני העם. ובקריאה המזעזעת- "הצבי ישראל" מבקש דוד מהעם להציב לנגד עיניו ועל במותיו את צבי ישראל.
ואם זה לא היה ברור אח"כ ממשיך דוד  וקורא אל בנות ישראל שיקוננו.
ובכלל לפני הקינה מוסיף המחבר ללמדנו שבקינתו ביקש דוד בכלל  "ללמד את בני יהודה קשת "(בנושא זה מעניין לשמוע את קריאתה המרהיבה של רוני מגידוב) - שיבינו איך להילחם.


ושוב יש כאן פנייה אל אנשים. לא לאל.


כלומר- הקריאה היא לעם. ולמרבה ההפתעה היושב במרומים כלל לא מוזכר בקינה.


וכאן מומלץ להיזכר במטרת הקינה-
נדמה לי שהסצנה ב"סוף העולם שמאלה" בה האם הגוססת מזמינה אל מיטת חוליה את המקוננות כדי לבחון את קינתן- בתוכנה וכנותה- מבהירה בהחלט את המטרה.
הקינה באה ללמד מי היה האדם בחייו. אנדרטה שכולה מילים. וככל שהיא מהללת, משבחת, כואבת, מייסרת, כנה- אמור הדבר להעיד על גדולתו של המת ועל האובדן לאנושות.


ועונש קשה מנשוא היא השכחה. בירמיהו כ"ב 18-19 מודיע ירמיהו ליהויקים המלך החוטא- שלא יספדו לו כלל. לא בני משפחתו ולא נתיניו. הוא לא יחסר לאף אדם!
לא ירצו לזכור אותו!


ושוב לסוגיית ה"יזכור".
במקרא הפנייה בקינות היא לבני האדם שיזכרו ויזכירו.
ונראה לי שנכון הדבר אם ביום שהוגדר לזכרון, אכן נקרא מחדש בכל פעם לציבור הגדול- לזכור.
לזכור את המחיר שאנו משלמים כדי להמשיך לחיות כאן מוגנים, לזכור את האובדן, לזכור את המשפחות שנותרו שכולות ולהזכיר את האנשים שלא מימשו חייהם עד תום.
ומריבונו של עולם, שיודע וזוכר מבלי שנאמר זאת במפורש,  אנחנו יכולים פשוט לבקש- שתהא נשמתם צרורה בצרור החיים ושיקומו לגורלם לקץ הימים (דניאל י"ב).


אמן.


(ועוד קטנה בהקשר- העובדה שהרבנים הצבאיים, המבקשים לדבר על תחיית המתים,  מזכירים בתפילת "אל מלא רחמים" את חזון העצמות היבשות מיחזקאל ל"ז - שהאל עצמו פירש כאלגוריה על תחיית העם ולא את דניאל י"ב שם יש נבואה על תחייית המתים, מתמיהה כשלעצמה).