מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שבת, 6 באוגוסט 2011

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת...

כבר יותר משבוע שאני מנסה להיזכר באירוע מקראי שמזכיר קצת את הנהירה ההמונית לרחובות בתביעה לצדק חברתי.
וכנראה שמעולם, קודם לכן, העם לא דרש צדק חברתי.
אז מה ? ייתכן שסוף סוף אנו לקראת בניית בית שלישי ולא חורבנו?

השנה , נוסף על מנהגי האבלות הסמליים מאז החורבן יצא עם ישראל מאז י"ז בתמוז לגור באוהלים.
והנה, אנחנו ימים ספורים לפני ט' באב. לוקחים את גורלנו בידינו- רב שקה יכול לדבר יהודית מעבר לחומה, נבוכדנצר יכול לשלוח את חילותיו ואפילו הרומאים מוזמנים- הפעם העם מכיר את הבעיות, יודע את השפה ודורש מהמנהיגות שתוציא החוצה את אוצרות המקדש,  תקיא את הנשיאים הסורחים ותדרוש את הדין מפרות הבשן.

אז אולי עלתה לי המחאה לראש, אבל לי נדמה שבאיחור של 2000-3000 שנה סוף סוף החליטו להקשיב לדברים של עמוס, ישעיה, ירמיהו ושות'. לא?
העם הוא כבר לא קובץ נעלמים ספונים בבתיהם אלא הולכי רגל עם משפחות ושלטים שזועקים את השאיפות שלהם למדינה מתוקנת.

המלעיזים מבטלים את המחאה, מנסים לצמצם אותה לאוכלוסייה עם כותרת, לברוח בטענה שהדרישות לא ממוקדות, שאין די כסף לממן אותן.
למעשה הם מבקשים לברוח ממענה ראוי והולם למצוקות מתמשכות.
נקווה שבזמן הקרוב אחד מנבחרי הציבור שלנו יגדל כושר הנהגה, תפיסת צדק חברתי וכישורי ביצוע- ונחזה בעינינו בבשורה שתצא מציון.

ועניין נוסף- לראשונה מזה אלפי שנים מגזרים שונים בעם מאוחדים !
והמחאה ראויה להערצה- בזמן שבכל העולם מפגינים מרימים אגרופים אצלנו מוחים עם שירים.
כנראה שגידלנו עם לתפארת.


השנה, בצום תשעה באב, נהיה רעבים ועצובים על חורבן הבית אבל אם תקווה בלב לבית חדש וטוב יותר.