מקצתנו אספו מחדש כוחות, ילדים וסנדוויצ'ים לתיקים ויצאו להרביץ תורה ולתקן עולם.
השנה שלחתי בת בכורה אל בין זרועותיה של מערכת החינוך הפורמלית- הווה אומר :
" שלום כיתה א' ".
כאן המקום להסביר ולהתנצל בפני קוראי הנאלמים על היעלמותי המסתורית. כן, גם אני בתקופת הסתגלות.
שעות מספר אחרי ששילחתי את בכורתי אל כיתתה התחלתי ללמד את תוכנית הלימודים החדשה בתנ"ך, ולפי החלטה צוותית ( שאיני מסכימה איתה) פרצתי בהוראת ניסיונו הראשון של אברם (בראשית י"ב).
רבונו של עולם פנה לראשונה אל אברם, וציווה עליו לקום וללכת.
לעזוב את כל המוכר, הידוע, הנוח- את הארץ שנולדת בה, המולדת אליה אתה מחובר בנימי נפשך, את בית אביך להשאיר מאחור על אף רגשותיך בעניין, לאסוף הכל וללכת אל הלא- נודע.
אכן, האל אף מציע גמול מרשים בתמורה ( ולכן היו שאמרו שרות המואבייה היתה צדיקה ממנו. שלא היתה לה התגלות, ולא הובטח לה גמול מלבד ייסורים ובכל זאת התגיירה לתוך ישראל והלכה אחרי חמותה הערירית ופרנסה אותה).
וכך יוצא לו אברם באמונה עיוורת ומוחלטת בד' , אל עבר הלא- נודע.
כשסיימתי ללמד, חשבתי לעצמי פתאום כמה דומה נסיונו זה של אברם להליכה בפעם הראשונה לכיתה א'.
מזל שלא התחלתי בהוראת סיפור העקידה...
קריאה מעמיקה בבראשית י"ב חושפת לפנינו את מורכבות דמותו של אברם.
מרבית דתות העולם הפכו את אבותיהם/ נביאיהם למשולים לאלים.
כאשר קוראים את סיפורי ההגיוגרפיה השונים של בודהה, מוחמד, ישו ועוד, מגלים שהם היו נעלים יותר מבני האדם על פני הקרקע, עד שייחסו להם כוחות ומעמד של אל.
במקרא זה שונה. אבותינו נחשפים על תכונותיהם הטובות יותר ומגרעותיהם הנעימות פחות.
מצד אחד אברם הוא התגלמות האמונה הכנה והטהורה באל.
אך כאשר ממשיכים לחלקו השני של הפרק ( פס' 10-20) עולה דמות שונה לחלוטין-
במצרים הוא מתגלה כפחדן החושש לחייו ומתחבא מאחורי גב אישתו ואף מרוויח מקורבנה.
הוא מבקש ממנה להעלים בפני פרעה את האמת , כי היא נשואה לו ולומר שאחותו היא.
אז ייתכן שהיו אחים מאותו אב ( אם כי פרק כ' סיפור אבימלך נראה כערוך על מנת להשיב על בעיות העולות בפרק זה), ואכן הטרמינולוגיה קיימת ( "אחותי כלה" שיר השירים ד' 9, ה1), אך כוונתו אינה נסתרת. הוא חושף את אישתו ופרעה לניאוף, על מנת להינצל בעצמו. ופרעה, התמים במקרה זה, אף נענש עקב כך בנגעים.
ומעל הכל- לאן נעלמה האמונה העיוורת באל? למה לא פנה אליו לבקשת סיוע או עצה?
שני סיפורים אלה , המשובצים במופתיות אחד לצד השני באים להראות לנו כי אבי האומה אינו מושלם.
להיפך- הוא רחוק מכך.
ולמה?
כדי שנסיק מסקנות.
אברהם אינו אל. יש אל אחד בלבד.
אברהם אנושי. לא מושלם.
וכך גם צאצאיו- העם שיצא ממנו. אנו לא מושלמים. וכדאי שנזכור ונפנים זאת.
וכיוון שכך- אנו נדרשים לחשבון נפש והכאה על חטאינו כשנדרש.
( העם האחרון שטען לשלמות רצח אחרים, ראו ערך 'שואה') .
תחל שנה וברכותיה- חתימה טובה לכל בית ישראל.
ולכל המעוניין- דודו ברק כתב את "לך לך" שהפרברים ביצעו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה