נשואות דתיות טריות מבית ממלכתי דתי כשר, מתלבטות בתחילת דרכן באשר לכיסוי ראש.
סמל, לא נוח בכלל, מעיק לעיתים , שעליהן לשאת בגאון מעל מצחן ובכך להביע צניעות ולהכריז על היותן נשואות לאחד ואסורות על אחר.
מתלבטות.
בצר להן פונות לרב זה או אחר ומתייעצות, והנ"ל פוסק חד משמעית כי עפ"י פרשת סוטה ( במדבר ה)
והדיונים הרלוונטים במסכת הנ"ל חובה עליה ללכת עם כיסוי ראש , שלא תחשב סוטה.
ועל זה אני אומרת- נו באמת.
הכרעות של ממסד גברי שוביניסטי, שלוקח לו בעלות על האל. ( כן אני עצבנית...).
בפרשה עצמה כתוב מפורשות- פרע שער ראשה. מנהג שהיה נהוג גם אצל אבלים ומצורעים.
ובדיוני המשנה והתלמוד אף פורש- לסתור שיער ראש. כלומר משיער מסורק, נקי ומסודר יש לפרוע אותו.
לא מוזכר כלל כיסוי ראש בפרשה. מעניין , לא?
המטרה היתה לתת בה סימן שיבזה אותה ( באכדית בכלל נכתב לגלות חזה).
כמו השלכת נעל בעת חליצה כלפי גבר.
המטרה היא ביזוי שלו. סימלי, ולא שילך יחף בשארית חייו...
ועניין נוסף למחשבה- למען החושבים שכיסוי גוף מעיד על צניעות
כשתמר, כלתו של יהודה, ביקשה ללמדו לקח על שמנע ממנה ייבום מבנו שלה וביקש להותירה ערירית בבית אביה ( בראשית ל"ד). היא רצתה והשיגה את זרעו.
לאחר מות שוע אישתו, התחפשה לקדשה וישבה על הדרך בה עבר.
" ותכס בצעיף... ויראה יהודה ויחשבה לזונה, כי כיסתה פניה" (שם 15). ואכן בה אליה ושכב עימה ונולדו להם תאומים.
מתברר שהזונות היו מכסות ראשן !!!
כנראה, כדי לא לבזות עצמן בעיני סביבתן- שלא יזהו בהן את הקדשות שבצומת, כשהן יוצאות לקניות בשוק...
מעניין. לא?
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה