מסתובבת בפורום שאלה מעניינת.
ספרי לימוד בתנ"ך.
לצד כל תוכנית לימודים חדשה שמפציעה צצים אביזרים אופנתיים מרשימים הקרויים בשם- ספרי הכנה לבגרות או חוברות לתלמיד. ונדמה שכבר שנים האמונים על הוראת התנ"ך לא מורים את התנ"ך עצמו אלא את גיבובי הספרים השונים.
אני עצמי למדתי אצל מורה שנכנסה בזמנו עם ספר אנקורי לכיתה ואותו פתחה כל שיעור לפנינו, וכולנו מכירים אישית גם את עמיתנו שלאורך התוכנית הקודמת דילגו עם "יואל גבע" לכיתות וחלקם אפילו הורו לתלמידיהם לקנותם. ואני לא רוצה חלילה להפלות את היסודי או החטיבה- אשר גם שם- לרב מלמדים מתוך חוברות צבעוניות. אבל לא בדיוק תנ"ך.
מורים רבים לא פותחים את ספר התנ"ך בכיתה.
ואם המורה חושש מפתיחת ספר הספרים מדוע שתלמידו יחוש אחרת?
בעיני ההוראה המפורשת של המפמ"ר הקודם להימנע כחוק מספרים המתיימרים להורות תנ"ך- היא הדיבר האחד עשר.
אז בואו ננסה רגע לברר מדוע המורה הישראלי למקרא חושש מהתנ"ך.
בראש ובראשונה צריכה להישאל השאלה- מה המטרה של בתי הספר בקניית ספרי לימוד. (ואולי מעניין ליצור שיח כזה לפני הכרעה בבי"ס עם צוות התנ"ך ). האם בעבור גיוון בשיעורים ? (אם כך ספריהם של וניצקי וגבע לא רלוונטים) האם בעבור הכנה לבגרות? ואם התשובה היא כן על השאלה השנייה- האם איננו סומכים על כישורי ההוראה שלנו? מה גורם לנו לברוח אל ספרי הכנה לבגרות?
ואסביר-
1. למעשה בשליחה אל ספר הכנה לבגרות מבטל המורה את עצמו בפני הכיתה ומכריז על כך שאינו חיוני. מדוע שימשיכו תלמידים להופיע לשיעוריו ולהאזין לו? הכל בספר.
2. בהוראה דרך ספר הכנה לבגרות- אנו מצמצמים את הוראת המקצוע לבגרות בלבד- אין אקטואליזציה אצל פלורה בספרים, אין שירים וקטעי הגות שניתן לחבר, אין שיח ואין יצירת מחשבה. שינון בע"פ זו המטרה.
אין אפילו חיפוש משמעות הטקסט.
3. חד משמעית אני יכולה לומר שספרי הבגרות אינם מתאימים להוראת כיתות מב"ר, אתגר, לב, וגם לא ללקויי למידה. ( מורים בבי"ס שדרשו מתלמידי מב"ר לקנות את הספרים העידו שאף תלמיד לא פתח מעולם את הספר- אפילו לפני מבחנים !!!)
4. והפשע הגדול ביותר בעיני- שכך אנו שוללים מהם את התנ"ך עצמו!
הם לא מתמצאים בו. ובעקיפין- זה גם מקשה עליהם בבגרות עצמה.
בהוראת מקרא אין שום צורך בספרי לימוד.
המקרא הוא הספר היחיד והטוב מכולם. הכל בו. אז למה לברוח ממנו.
בעיני זו הוצאה כלכלית מיותרת!!! (כמה עולה ספר? 100 ש"ח? כמה תלמידים?)
ואני חוזרת אל השאלה המרכזית שיש לברר- מדוע מבקשים אותם מורים את הספרים?
אני יודעת שבעבור מורים לא מעטים זה כלי הכוונה בהוראת כיתה- על מה לתת דגש, איך להסביר, סיכום מקורות שונים של החומר. זה לגיטימי. להשתמש בזה כספר הדרכה למורה עצמו בבניית מערך. לגיטימי. (אם כי יש עזרים רבים ואמינים יותר)
אבל לא לשימוש התלמידים באופן גורף. ובאמת עדיף שההוצאות השונות יחזרו לספרי הדרכה למורים במקום לתלמידים.
אותה לקות יש בצילום החומר הלימודי לכיתה- למה לצלם? שיסכמו בשיעור! איפה החינוך לאחריות אישית שלהם? איזה אינטרס יש להם להופיע לשיעורים ? (מה באמת אחוזי ההעדרות? או רמת התפקוד של התלמידים בכיתה? כל מורה צריך לברר היכן זה מתחבר לכישורי ההוראה שלו ולשיטות הלימוד)
דבר אחר שניתן לעשות- הוא להניח שני עותקים בספרייה.
ירצו התלמידים- ישתמשו. יקבלו הכל בכיתה- לא ישתמשו.
אני מאוד נחרצת בסוגייה.
ולטעמי השינוי מתחיל ברכזים! רכזי תנ"ך הטילו וטו על ספרים וחוברות לתלמידים.
לא בגלל שמבקשים מכם. אלא כיוון והספר עצמו יקר לכם כל כך.
קל זה לא יהיה. אבל הגיע הזמן למהפיכה.
מפו את הצוות שלכם- ותק, יחסי עבודה, קבלת מרות, ממי צפויה התנגדות ואיזה. ודאו שיש לכם גיבוי מההנהלה במקרה של התנגדות של אחד מאנשי הצוות.
האמינו בכך באופן מוחלט, ונהלו שיחה עם הצוות ('מה באמת הסיבה לקניית ספרי הכנה לבגרות?'). אולי מוטב לא להכריז ישר על הכוונות אלא דרך הבירור שלהם עם עצמם להגיע למסקנה.
ייתכן שדוקא צעד זה יוביל לבניית צוות מחדש (ברמה המקצועית). כיוון שאז תידרשו לישיבות שבועיות על תוכנית הלימודים החדשה, תרעננו תכנים, תחליטו על דגשים בהוראה. כ"א יבנה מערך בנושא ויעביר ליתר הצוות. תעלו חזרה את יוקרת המקצוע ואפילו תפתחו 5 יח"ל ( שמשרד החינוך מממן!!! והאוניברסיטאות החליטו שיקנה בונוס של 25 נק').
העם דורש צדק חברתי. ואני מוסיפה- מורי מקרא דורשים תנ"ך !!!
ספרי לימוד בתנ"ך.
לצד כל תוכנית לימודים חדשה שמפציעה צצים אביזרים אופנתיים מרשימים הקרויים בשם- ספרי הכנה לבגרות או חוברות לתלמיד. ונדמה שכבר שנים האמונים על הוראת התנ"ך לא מורים את התנ"ך עצמו אלא את גיבובי הספרים השונים.
אני עצמי למדתי אצל מורה שנכנסה בזמנו עם ספר אנקורי לכיתה ואותו פתחה כל שיעור לפנינו, וכולנו מכירים אישית גם את עמיתנו שלאורך התוכנית הקודמת דילגו עם "יואל גבע" לכיתות וחלקם אפילו הורו לתלמידיהם לקנותם. ואני לא רוצה חלילה להפלות את היסודי או החטיבה- אשר גם שם- לרב מלמדים מתוך חוברות צבעוניות. אבל לא בדיוק תנ"ך.
מורים רבים לא פותחים את ספר התנ"ך בכיתה.
ואם המורה חושש מפתיחת ספר הספרים מדוע שתלמידו יחוש אחרת?
בעיני ההוראה המפורשת של המפמ"ר הקודם להימנע כחוק מספרים המתיימרים להורות תנ"ך- היא הדיבר האחד עשר.
אז בואו ננסה רגע לברר מדוע המורה הישראלי למקרא חושש מהתנ"ך.
בראש ובראשונה צריכה להישאל השאלה- מה המטרה של בתי הספר בקניית ספרי לימוד. (ואולי מעניין ליצור שיח כזה לפני הכרעה בבי"ס עם צוות התנ"ך ). האם בעבור גיוון בשיעורים ? (אם כך ספריהם של וניצקי וגבע לא רלוונטים) האם בעבור הכנה לבגרות? ואם התשובה היא כן על השאלה השנייה- האם איננו סומכים על כישורי ההוראה שלנו? מה גורם לנו לברוח אל ספרי הכנה לבגרות?
זו הוצאה מיותרת, ושגיאה פדגוגית חמורה בהוראת התנ"ך.
ואסביר-
1. למעשה בשליחה אל ספר הכנה לבגרות מבטל המורה את עצמו בפני הכיתה ומכריז על כך שאינו חיוני. מדוע שימשיכו תלמידים להופיע לשיעוריו ולהאזין לו? הכל בספר.
2. בהוראה דרך ספר הכנה לבגרות- אנו מצמצמים את הוראת המקצוע לבגרות בלבד- אין אקטואליזציה אצל פלורה בספרים, אין שירים וקטעי הגות שניתן לחבר, אין שיח ואין יצירת מחשבה. שינון בע"פ זו המטרה.
אין אפילו חיפוש משמעות הטקסט.
3. חד משמעית אני יכולה לומר שספרי הבגרות אינם מתאימים להוראת כיתות מב"ר, אתגר, לב, וגם לא ללקויי למידה. ( מורים בבי"ס שדרשו מתלמידי מב"ר לקנות את הספרים העידו שאף תלמיד לא פתח מעולם את הספר- אפילו לפני מבחנים !!!)
4. והפשע הגדול ביותר בעיני- שכך אנו שוללים מהם את התנ"ך עצמו!
הם לא מתמצאים בו. ובעקיפין- זה גם מקשה עליהם בבגרות עצמה.
בהוראת מקרא אין שום צורך בספרי לימוד.
המקרא הוא הספר היחיד והטוב מכולם. הכל בו. אז למה לברוח ממנו.
בעיני זו הוצאה כלכלית מיותרת!!! (כמה עולה ספר? 100 ש"ח? כמה תלמידים?)
ואני חוזרת אל השאלה המרכזית שיש לברר- מדוע מבקשים אותם מורים את הספרים?
אני יודעת שבעבור מורים לא מעטים זה כלי הכוונה בהוראת כיתה- על מה לתת דגש, איך להסביר, סיכום מקורות שונים של החומר. זה לגיטימי. להשתמש בזה כספר הדרכה למורה עצמו בבניית מערך. לגיטימי. (אם כי יש עזרים רבים ואמינים יותר)
אבל לא לשימוש התלמידים באופן גורף. ובאמת עדיף שההוצאות השונות יחזרו לספרי הדרכה למורים במקום לתלמידים.
אותה לקות יש בצילום החומר הלימודי לכיתה- למה לצלם? שיסכמו בשיעור! איפה החינוך לאחריות אישית שלהם? איזה אינטרס יש להם להופיע לשיעורים ? (מה באמת אחוזי ההעדרות? או רמת התפקוד של התלמידים בכיתה? כל מורה צריך לברר היכן זה מתחבר לכישורי ההוראה שלו ולשיטות הלימוד)
דבר אחר שניתן לעשות- הוא להניח שני עותקים בספרייה.
ירצו התלמידים- ישתמשו. יקבלו הכל בכיתה- לא ישתמשו.
אני מאוד נחרצת בסוגייה.
ולטעמי השינוי מתחיל ברכזים! רכזי תנ"ך הטילו וטו על ספרים וחוברות לתלמידים.
לא בגלל שמבקשים מכם. אלא כיוון והספר עצמו יקר לכם כל כך.
קל זה לא יהיה. אבל הגיע הזמן למהפיכה.
מפו את הצוות שלכם- ותק, יחסי עבודה, קבלת מרות, ממי צפויה התנגדות ואיזה. ודאו שיש לכם גיבוי מההנהלה במקרה של התנגדות של אחד מאנשי הצוות.
האמינו בכך באופן מוחלט, ונהלו שיחה עם הצוות ('מה באמת הסיבה לקניית ספרי הכנה לבגרות?'). אולי מוטב לא להכריז ישר על הכוונות אלא דרך הבירור שלהם עם עצמם להגיע למסקנה.
ייתכן שדוקא צעד זה יוביל לבניית צוות מחדש (ברמה המקצועית). כיוון שאז תידרשו לישיבות שבועיות על תוכנית הלימודים החדשה, תרעננו תכנים, תחליטו על דגשים בהוראה. כ"א יבנה מערך בנושא ויעביר ליתר הצוות. תעלו חזרה את יוקרת המקצוע ואפילו תפתחו 5 יח"ל ( שמשרד החינוך מממן!!! והאוניברסיטאות החליטו שיקנה בונוס של 25 נק').
העם דורש צדק חברתי. ואני מוסיפה- מורי מקרא דורשים תנ"ך !!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה