ישות יקרה, פנתה אלי ליעוץ בעניין בו היא מתלבטת- גידול ילדי אומנה.
אלה ילדים שאיתרע מזלם ונולדו בזמן ובמקום הלא נכונים, סובלים לרב ממצב סוציואקונומי קשה ולא פעם מרחיקים אותם מביתם על מנת להעניק להם סביבה חמה יותר ותומכת כדי לגדול ולשגשג בה.
עבודת קודש.
מן הראוי לציין שאותה גברת מגדלת חמישה ילדים פרטיים משלה (מגיל ארבעה חודשים ועד 16), והכנסתה ממוצעת.

שאלתי בתמיהה לפשר העניין בילדי האומנה.
היא הסבירה בתשובה שראתה לא מזמן כתבה על מצבם ועל הקושי למצוא עבורם בתים תומכים וראויים.

התפעלתי עד כדי הערצה עיוורת.
וחזרתי חפויית ראש אל ד אמותי, עמוסה בייסורי מצפון על כך שאני איני ערכית, מוסרית, מעורבת חברתית
ותורמת.

אחרי יומיים, בעודי מרכזת את "קייטנת אמא" ומתרוצצת אחרי הפרטיים שלי שיחיו, לספק פעילויות מאתגרות מותאמות גיל, חוויות מרגשות, שתייה ומזון לגוף ולנפש, נזכרתי בה שוב.

מה מניע אותה לעשות מחווה אנושית מדהימה שכזאת?

האם תצליח לעמוד בכל מה שיידרש ממנה?
הרי ילדים לא ניתן להחזיר ליצרן אם לא מרוצים. במיוחד אחרי שכבר חוו טראומות בחייהם.

האם היא מסוגלת לכלכל אותם כיאות ? את כולם.
לספק להם תנאים בסיסיים, חינוך נאות, העשרה, אוזן קשבת, לב מבין, יד מלטפת, חיבוק מגונן...

האם ילדיה עלולים להיפגע מכך?
הרי גם כך כל החמישה מתחלקים באמא שעובדת משרה מלאה.
הם יודעים שנדיר ויקר מפז לבלות איתה זמן איכות לבד.
והרי היא חוסכת גם לעתידם משכרה הממוצע.

האם אכן תספק לילדיה ולאומנה בית טוב יותר ?

מתברר שכולם כועסים עליה. במיוחד המשפחה מתל אביב. והיא חייבת לעשות את זה, אחרת לא יסלחו לה.
אז היא מאמצת...

נכון. הלב נקרע לנוכח עוולות העולם. והלוואי ויכולנו להכיל ולתקן את כל מצוקותיו. אבל לעיתים חובה עלינו להודות שקצרה ידינו מלהושיע.
אין לנו היכולת הכלכלית, החברתית, התרבותית להכיל בתוכנו את העובדים הזרים וילדיהם, את הפליטים הסודנים ואת כל מי שמתדפק על דלתותינו.
אנו עמוסים במצוקות קשות משלנו. ועניי עירנו קודמים.

אז בתשובה למר יגאל שתיים(" 24 שעות" ידיעות אחרונות 5.08), ובכלל למשמיצים- בבקשה. אמצו משפחה בביתכם, נדבר אחרי חצי שנה.
תסבירו לנו איך מכלכלים כיאות, חיים בצפיפות, מעניקים לכל אחד תשומת לב ראויה, עומדים בהוצאות המים והמזון, מונעים ירידה בלמודים, מריבות עם הילדים הפרטיים והתדרדרות לעבריינות.
אם תצליח לבנות תוכנית ראויה גם מדינת ישראל תעמוד בה.
ובאותה הזדמנות טפל במצוקות העולים, בעיירות המצוקה, בסכסוך הישראלי פלסטיני, בקרע בין החרדים, לציונות הדתית לחילונים, בחולים שתרופותיהם אינן כלולות בסל, בילדי האומנה שלנו...

ודי לתקשורת המוטה- מדינת ישראל לא מגרשת. היא פשוט לא מסוגלת לקלוט.

( ולמי שמעוניין בהתייחסות לכתובים... העלתי מחדש רשומה ישנה בנושא. היא מוצגת בהמשך).